יחסי כוח בשיעורי יוגה- פוסט שאיננו סקסי במיוחד

נכנסים לסטודיו, לסטודיו שהוא הבית שלי, תלמידים ותלמידות. חלק אני מכירה הרבה מאוד שנים, היכרות עמוקה. חלק הם גם חברים.ות וחלקם חדשים-טריים ומקפצים. הם נכנסים בדלת, חוצים את המפתן בין החוץ לפנים- מוכנים לקבל את מטעמי היוגה שבישלתי להם.

יושבים.

תנועה מתחילה- תמיד מנשימה בדגש על מה שהבאנו איתנו אל תוך המרחב. לאט לאט בעדינות אנחנו מתמסרים לתהליך. הם- תלמידים, נעים על פי קצב ספירתי-נשימתי. מרפים, נחים- דוחפים מותחים. אני- כמו מט-רו-נום-מ-טו-ני-מיה-מאט-רי-אר-כיה מכתיבה קצב, מכוונת, מרקדת, מפעילה. הם מתמסרים ואני בשכרון חושים מנצחת על הכל. נטענת מההתמסרות מההשתוקקות לידע ללהיות בתוך החוויה היוגית, בתרגול. כמה אני אוהבת ללמד.

האישה- האישה שאני מזהה בסיטואציה את יחסי הכוח. אה-סימטריה ביחסי כוח, אי שוויון- מייצרים עניין. תנועה. מפרקים תקיעות, מפתחים מוטיבציה, סקרנות. השתוקקות למשהו, מעוררים מנמנום וישנוניות. אבל עדיין, יחסי כוח.

תלמיד נכנס לשיעור יוגה, משיל ממנו את עורו. מגננות מונחות בצד- הזמנה להיות נוכח. פגיע. המורה פותחת את ליבה אליו, משתוקקת לחלוק את כל הטוב- את היוגה. ללמד את אומנות הנשימה, ההרפיה, מיקוד התודעה. הזמנה להתמסרות. התמסרות גופנית, רגשית- מקום להניח בו את הנפש. להירפא. להיות חופשי-ה. יחסי כוח. חישפו את עצמכם.

הן שואלות אותי, התלמידות הצעירות, אם מותר. מותר, ללכת לשירותים? לענות לטלפון? ותיקות יותר שואלות במהלך התרגול אם בסדר לעשות אחרת? לוותר על התנוחה הזו היום? לנוח. ויש את אלו שכל כך שקועים בצייתנות שהיא מעשנת להם דרך העיניים במאמץ-בקמטים בתקיעות של הנשימה. המאמץ בשרירים הרועדים, הגוף שמנסה להתעלות על ה-כאב, 'לעמוד בקצב' המוכתב. ואני בפנים זועקת! צועקת! הגוף שלכם הוא שלכם. אתן של עצמכן. נעים? תמשיכי. כואב? שחררי. מעניין? תמשיכי לחקור. התודעה מפוזרת? הנשימה לא מסתדרת? מנוחה. על מי מאיתנו מוטלת האחריות- האחריות לשמור. עליך? עלי? להעיר את השריר הרדום. השריר של ההקשבה לעצמנו, המצפן שמאותת כשאיבדנו כיוון כשנחצה גבול, כשהפסקנו להיות קשובות.

ביוגה, בשיעורים של יוגה טמונים יחסי כוח. 'מותר-ים' ו'אסור-ים' מה כדאי ולאן 'רצוי' להגיע. ה'שיטה' עצמה, תורת היוגה- בהשתוקקות-נאמנות אליה. המורה שאמון על הידע- נתפס לעתים כהתגלמות היוגה עבור תלמידיו ניצב בעמדה עליונה. שעת התחלה וסוף, מיקום, מזרן שמתחם גבולות. המוסכמות לפיהם 'לא נעים' לצאת באמצע, לעשות אחרת ממה ש'אומרים' או 'אמורים'. תנוחה שנראית ,'נכונה', מגדירה ומשרטטת את גבולות הגוף הרצוי- מה בפנים-מה בחוץ, המרחקים הנכספים. רצף התנוחות שמקרקע. גם בו טמון כוח. שעבוד קטן.

יחסי כוח יכולים להיות מסוכנים. תשומת לב חשובה. אילו תחושות מלווים אותנו בשיעור ואחריו. פליאה? רצון לקרבה? השתוקקות וצימאון לעוד? תחושה של מסוגלות? או דווקא תלות. האור הפנימי גדל? או דווקא התעמעם.

הלוואי. הלוואי והיוגה שלנו תחזק את הגוף ואת הנפש. תצמיח, תפתח אפשרויות. מגבש תחושת 'עצמי' ברורה - יושרה פנימית. *אל תעשו*, *תעשו אחרת*, *תעשו רק מה שמתאים לכם. ברגע זה* ואז אפשר יהיה להרפות.

שרי